פסק-דין בתיק עת"מ 31726-06-12

1.         עניינה של העתירה בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותרת להתאזרחות, מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות)

2.         העותרים הם בני זוג, ולעותרת, ילידת 1967, מעמד של תושבת קבע בישראל, מכוח נישואיה לעותר, בעל אזרחות ישראלית. ביום 6.1.10 פנתה העותרת בבקשה להתאזרחות. הבקשה הושתתה על סעיף 5 לחוק האזרחות, על אף שסעיף החוק המתאים לטיפול בעניינה הוא סעיף 7 לחוק. במאמר מוסגר יוער, כי גם בתם של בני הזוג, שהיא בגירה (ילידת 1988), הגישה בקשה להתאזרחות. בקשה זו מושתתת על סעיף 5 לחוק האזרחות, ולפיכך ההחלטה בה אינה בסמכותו העניינית של בית משפט זה (ראו פרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000).

3.         בעקבות הבקשה האמורה, נערך לבני הזוג ולבתם שימוע, ביום 15.3.11. עיון בפרוטוקול השימוע מעלה כי העותרת טענה בו שהיא ובני משפחתה מתגוררים בדירה המצויה בתוך בניין בן 6 קומות במחנה הפליטים שועפט (היינו בשטח השיפוט של ירושלים). לשאלה אם יש למשפחתה נכסים נוספים השיבה בחיוב, ואמרה כי יש להם בית בענתא (היינו, באזור), אליו היא הולכת פעם בשבוע. עוד אמרה למראיינת כי אין הם משכירים את הבית הזה, על מנת שיוכלו מדי פעם "לשנות אווירה". הבית, הוסיפה ואמרה, נקנה על ידם לפני הרבה שנים, אולם מעולם לא התגוררו בו, ולפיכך אין בו כלל צריכת מים וחשמל. אף בתה אמרה למראיינת כי אין הם משכירים את הבית בענתא שכן הוא נועד לשינוי האווירה, אולם טענה כי הם הולכים לשם רק פעם בחודש ובחופשים לפעמים פעמיים, וכי הבית נקנה אך לפני שנה לתכלית של שינוי אווירה ממחנה הפליטים בשועפט. העותר, לעומת זאת, טען כי מעולם לא קנה את הבית בענתא, אלא רק את האדמה, אותה רכש לפני כעשר שנים. את הבית בנה כשנתיים לפני מועד השימוע, והוא היה מושכר במשך כשנה וחצי. הבית עומד ריק מזה כשלושה חודשים, והם מגיעים לשם פעם בשבוע אולם אין הם ישנים שם. בהמשך פנה למראיינת וביקש שתמחק את כל המידע בקשר עם הבית שיש לו בענתא, כי "זה יעשה לי הרבה בעיות". העותר אף הציע למכור את הבית על מנת שהמידע יימחק, ולחילופין ביקש כי המראיינת תרשום שהבית עדיין מושכר: "תרשמי שהבית מושכר וגם החשבונות של הבית ע"ש השוכר עדיין לא שיניתי את זה. המסמכים האלה יעשו לבת שלי בעיות ואתם צריכים לאשר לה את הבקשה כדי שהיא תוכל לנסוע לחו"ל. ... היא פתחה משרד נסיעות והיא צריכה דרכון".

בו ביום, פנה המשיב במכתב לעותרים, ודרש מהם להמציא מסמכי בעלות על הבית בענתא, חוזי שכירות של הבית האמור וכן תדפיסי חשבונות חשמל ומים עבור הבית, לשנים 2007-2011.

4.         ביום 16.6.11 החליט המשיב לדחות את בקשתה של העותרת להתאזרחות. בהחלטה נאמר, כי בכל הנוגע לחשבונות החשמל והמים עבור הדירה שבמחנה הפליטים שועפט, לא ניתן לאמוד את הצריכה של משפחת העותרים, שכן החשבונות הם עבור הנכס כולו, על שש קומותיו. אשר לחשבונות שהומצאו עבור הנכס בענתא, חשבונות אלה מעידים על צריכה של חשמל ומים. בהחלטה מתועדות הסתירות שעלו מדברי העותרים ובתם במהלך השימוע, ועל יסוד המכלול הגיע המשיב למסקנה כי לא הוכח מרכז חיים בישראל, כנדרש בחוק. עוד הוער, כי העותרת אינה יודעת כלל עברית, וגם מטעם זה אין בקשתה עומדת בדרישות החוק.

5.         על החלטה זו הגישו העותרים ערר, שנדחה אף הוא בהחלטה מיום 11.7.11. בהחלטה זו עומד המשיב פעם נוספת על התנהלות העותרים ובתם בראיון השימוע. באופן מיוחד מתאר הוא את התנהלות העותר, שביקש מן המראיינת שתמחק את המידע הקשור בבית בענתא, ומסר גרסאות שאינן מתיישבות בעניין השכרתו.

6.         ביום 20.7.11 הגישו העותרים עתירה מנהלית (עת"מ 35689-07-11) לבית משפט זה, כנגד דחיית הבקשה להתאזרחות. העתירה נמחקה בהסכמה, בעקבות החלטת כב' השופט י' נועם, שביקש מהצדדים להתייחס לשאלה האם ניתן להגיש השגה לוועדת ההשגה לזרים בעניין הנדון. אולם משהגיע העניין לדיון בפני ועדת ההשגה, טען ב"כ המשיב כי אין היא מוסמכת לדון בהשגה על החלטה שניתנה מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. ועדת ההשגה קיבלה עמדה זו ודחתה את ההשגה מחוסר סמכות עניינית (על התנהלותו של המשיב בעניין זה ראו החלטתי מיום 13.11.12).

מכאן העתירה.

7.         העותרת טוענת כי היא מתגוררת בשטח השיפוט של העיר ירושלים מזה שנים רבות, כי כאן מרכז חייה וכי הציגה בפני המשיב ראיות משכנעות לכך. הא ראיה, שהמוסד לביטוח לאומי מכיר בתושבותה ומעניק לה את השירותים הניתנים לכלל תושבי העיר. עוד טוענת היא כי עובדת היותה בעלים של בית נוסף באזור, אין בה כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה לפיה מרכז חייה בישראל. ובנוסף נטען, כי העובדה שאינה דוברת השפה העברית אין בה כדי לדחות את בקשתה להתאזרחות, שהרי הבקשה מבוססת על סעיף 7 לחוק האזרחות, וסעיף זה אינו דורש ידיעת השפה העברית (להבדיל מהתאזרחות מכוח סעיף 5 לחוק האמור).

8.         דין העתירה להידחות.

אכן, לו הושתתה עמדת המשיב על אי ידיעת השפה העברית, לא הייתה יכולה לעמוד, שכן זר המבקש להתאזרח מכוח אזרחותו של בן זוגו, אינו נדרש להוכיח "ידיעת מה" של השפה העברית, כפי שנדרש אדם המבקש להתאזרח מסיבות אחרות (סעיף 5 לחוק האזרחות). אלא שהעמדה מבוססת על התרשמותו השלילית של המשיב מן הסתירות שעלו מגרסאותיהם של העותרים ושל בתם, ביחס לנכס בענתא. בנסיבות אלה רשאי היה המשיב לבוא לידי מסקנה, כי העותרת אינה מנהלת מרכז חיים בישראל, וכי חייה וחיי משפחתה מתנהלים בנכס הנמצא מחוץ לשטח המדינה, בענתא. בהקשר זה מציין ב"כ המשיב בתשובתו (וכך גם עולה ממכתב הדחייה של הערר מיום 11.7.11), כי בקשתו של העותר עצמו לאזרחות, שאושרה בעבר, התבססה על מסמכים ותצהירים לפיהם הוא מתגורר מאז ומעולם במחנה הפליטים שועפט, מבלי שמסר מידע על הנכס בענתא, שנרכש לפני שנים רבות ונמצא מחוץ לתחומי מדינת ישראל. וכדברי המשיב במכתבו מיום 11.7.11: "התנהלותו של מר עטא לגבי הנכס, שביקש תחילה למחוק המידע, לאחר מכן טען כי הנכס סגור מס' רב של שנים ולבסוף שינה את גרסתו וטען כי מושכר, מעידה על חוסר כנות והעלמת מידע. גם בקשותינו להמצאת חשבונות עבור הנכס נענו תחילה כי מאחר והנכס מושכר לא ניתן להמציא חשבונות. לבסוף כשהומצאו חשבונות, התברר כי ישנה צריכה חודשית המעידה על שימוש בנכס לאורך השנים. מאחר ולא השתכנענו כי הנ"ל מקיימים מרכז חיים חזק ומתמיד בישראל, כנדרש, וייתכן כי מחלקים את זמנם בין 2 הנכסים, תוך כוונה להסתיר מידע אודותיו, הוחלט על ידי הוועדה הלשכתית לדחות את הבקשות להתאזרחות של הנ"ל".

כידוע, סעיף 7 לחוק האזרחות אינו מקנה זכות אוטומטית לקבלת אזרחות ישראלית לבן זוג של אזרח ישראלי. שיקול דעתו של המשיב בעניין זה רחב, ובמסגרתו נבחנת שאלת מרכז החיים (ראו לעניין זה נוהל המשיב שמספרו 5.2.0008 "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי"; בג"צ 3648/97 סטמקה ואח' נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728). אין צריך לומר, כי הנטל להוכיח מרכז חיים מוטל על מבקש המעמד, וככל שהמשיב לא השתכנע מן הראיות המנהליות שהובאו בפניו, די בכך כדי לסרב לבקשה (עת"מ (י-ם) 8028/08 ג'עפר נ' משרד הפנים, מיום 27.7.08). כפי שראינו לעיל, עמדתו של המשיב, לפיה לא הוכח על ידי העותרים מרכז חיים בישראל מעוגנת כראוי בנתונים שעלו מן השימוע, ומשכך, לא נמצאה לי עילה להתערב בה.

9.         לא למותר לציין, כי ב"כ המשיב הבהיר במהלך טיעונו בעל פה, שככל שיהיה בידי העותרים להציג ראיות משכנעות לכך שמרכז חייהם אכן נמצא בישראל, יוכלו לפנות בבקשה חדשה. 

העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

המזכירות תמציא את העתק פסק הדין לב"כ העותרים.

ניתן היום,  כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: